המלדיביים (Maldives), הם אחד מיעדי התיירות והנופש הנחשקים בעולם כולו ובקרב ישראלים בפרט. מדובר בקבוצה של 1192 איי אלמוגים באוקיינוס ההודי, המקובצים ב 26 אטולים (שוניות אלמוגים). 200 מהאיים מיושבים, וב 80 אחרים יש מתקני נופש. האיים המלדיביים נמצאים מדרום-מזרח להודו ונחשבים לחלק מדרום מזרח אסיה. בשפת הדיווהי המדוברת במלדיביים המדינה נקראת: Dhivehi Raajje, דיווהי ראג'ה.

התיירים כמעט ולא הגיעו איים המלדיביים עד לראשית שנות השבעים.  300 אלף תושבי האיים חיים ב-184 איים בלבד. כל השאר משמשים רק לפעילות כלכלית, בעיקר חקלאות ותיירות. התיירות מכניסה 28 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי, ולמעלה מ 90 אחוזים מהכנסות המדינה מגיעים ממיסים על יבוא ועל עסקים הקשורים לתיירות.

איים המלדיביים – חלוקה לאיזורים

המלדיבים מחולקים ל-26 אטולהו (atholhu), מילה בדיווהי ממנה נוצרה המילה הבינלאומית אטול. האטולים הם לא קבוצות איים רגילות, הם לא נוצרו כאיים נפרדים, אלא כקבוצות אלמוגים ענקיות בצורת טבעת, ברוחב של מאות קילומטרים, שהתפצלו לאינספור איים.

לכל אטול יש גם שם ארוך בדיווהי, כגון מאלהוסמאדולו דקונובורי (Maalhosmadulu Dhekunuburi ), וגם שם קיצור כמו "בא" (Baa), אות בא"ב המקומי המסמנת את האיזור של האטול. מכיוון שקל יותר לזרים לזכור ולבטא את שמות הקיצור, הם נפוצים מאוד בין העוסקים בתיירות ולכן נשתמש בהם כאן. רק 10 מתוך 20 איזורי האטולים פתוחים לתיירים, ואלה הם, מצפון לדרום:

  • לאוויאני (Lhaviyani), הנקרא גם פאדיפולהו (Faadhihpolhu);
  • רא (Raa), או מאלהוסמאדולו אות'ורובורי (Maalhosmadulu Uthuruburi);
  • בא (Baa), או מאלהוסמאדולו דקונובורי (Maalhosmadulu Dhekunuburi );
  • קאפו (Kaafu)-אטול מאלה (Male) הצפוני והדרומי. באטול הזה נמצאת בירת המלדיבים, מאלה.
  • אליפו (Alifu), או ארי (Ari), ממערב לקאפו. קבוצת האיים השנייה בפופולריות שלה.
  • וואוו (Vaavu), או פלידו (Felidhu);
  • מימו (Meemu) או מולאק (Mulak);
  • פאפו (Faafu), או נילאנדה אטולהו אותורובורי (Nilandhe Atholhu Uthuruburi);
  • דאלו (Dhaalu), או נילאדה אתולהו דקונובורי (Nilandhe Atholhu Dhekunuburi);
  • סינו (Seenu), או אדו (Addu)-האטול הדרומי ביותר, השני בגודל אוכלוסייתו, שבו נמצא נמל התעופםה הבינלאומי גאן (Gan).

שמות שאר האטולים, אשר אינם פתוחים לתיירות: גאפו אליפו (Gaafu Alifu), גאפו ד'אלו (Gaafu Dhaalu), גנאוויאני (Gnaviyani), הא אליפו (Haa Alifu), הא דאלו (Haa Dhaalu), לאמו (Laamu), ניאניוואני (Nyavinani), סינו (Seenu), שאוויאני (Shaviyani), ות'א (Thaa).

ויזות ואשרות כניסה איים המלדיביים

מדיניות האשרות של איי המלדיביים נוחה במיוחד: כל התיירים מקבלים אשרת כניסה ל 30 יום ברגע ההגעה, בתנאי שהם מציגים דרכון בר תוקף, כרטיס חזור והוכחה לאמצעי קיום מספיקים – כלומר, אישור הזמנה במתקן נופש כלשהו או תשלום של 100 דולר ארה"ב ועוד 50 דולר ארה"ב ליום במזומן. ניתן להאריך את האשרה עד 90 יום במאלה, אבל צריך לציין את מקום שהותך במשך תקופה זאת.

אסור להכניס למלדיבים אלכוהול, בשר חזיר או פורנוגרפיה (שהגדרתה רחבה מאוד), וכל המטען נסרק בקרני רנטגן עם הנחיתה. בצאתכם, שימו לב שאסור להוציא מהאיים חול, צדפים ואלמוגים.

מזג האוויר באיים המלדיביים

איי המלדיביים הם איים טרופיים עם ימי שמש רבים בשנה, והטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 30 מעלות צלסיוס. אולם הגשמים מתגברים מאוד בין אפריל לאוקטובר, עונת המונסון הדרום מערבי, בעיקר בין יוני לאוגוסט.

עוד בנושא: עונות מומלצות לנופש במלדיביים

שפה באיים המלדיביים

השפה הרשמית במלדיביים היא דיווהי (Dhivehi). היא קרובה מאוד לסינהאלה  (Sinhala) המדוברת בסרי לנקה, אבל יש בה מילים רבות מאורדו, הינדית, ערבית ומעוד שפות רבות. היא נכתבת באלף בית מיוחד במינו הנקרא ת'אנה (Thaana). הוא מבוסס על סימנים ערביים והודיים, ונכתב מימין לשמאל עם ניקוד ערבי. הוא נולד כנראה כשפת סתרים ל"נוסחאות כישוף" של פולחנים מקומיים, כדי שזרים לא יבינו. זאת כנראה גם הסיבה לכך שסדר האותיות באלפבית הוא שרירותי לגמרי, לדעת הבלשנים.

האנגלית נפוצה מאוד, בעיקר בקרב פקידי ממשלה והעובדים בעסקי התיירות. היא גם שפת ההוראה בבתי הספר, כלומר – תוכלו לדבר עם המקומיים כמעט תמיד באנגלית, אם כי ברמות שונות.

מכיוון שהאיים המלדיביים הם יעד נופש מבוקש בקרב נופשים איטלקיים וגרמניים, רבים מהעובדים באתרי הנופש מסוגלים לדבר בגרמנית ובאיטלקית שוטפת. אבל זה תלוי באתרים שבהם אתם מתכוונים לנפוש.

תושבי איי המלדיביים

כמעט כל תושבי איים המלדיביים הם מוסלמים סונים, ותרבותם כוללת יסודות הודיים, סינהאליים וערביים. למרות שצריכת אלכוהול ובשר חזיר ופולחנים לא מוסלמיים אסורים באיים המיושבים, איי התיירות של איי המלדיביים הם בועה שבה כמעט הכל מותר והשלטונות כמעט ואינם מתערבים.

חופשת סוף השבוע במלדיבים נמשכת מיום שישי עד שבת, ובמהלכה הבנקים, משרדי הממשלה וחנויות רבות סגורים. אבל באתרי הנופש לא מרגישים בכך, מלבד שינויים אפשריים בשעות ארוחת הצהריים בגלל תפילות יום השישי.

הערים איים המלדיבים:

מאלה (Male), הבירה ועיר הגדולה במדינה.

אדו סיטי (Addu City) –העיר השנייה בגודלה. שימשה לזמן קצר בירתה של הרפובליקה הבדלנית הסודאדיווית (Suvadive).

כללי בריאות

במלדיביים אין מחלות קשות. ייתכן שלא בכל אתרי הנופש מותר לשתות מים מהברז, לכן בדקו זאת במקום. אין מלריה במדינה, אבל באיים מסוימים נרשמו בעבר איתורים של יתושים שעלולים להפיץ את קדחת הדנגי, אולם הסיכוי לכך קלוש ביותר. ממי שמגיעים למלדיביים מאזורים הנגועים בקדחת הצהובה, נדרשת תעודת חיסון בינלאומית.

רוב הפגיעות נובעות מתאונות צלילה או מהשמש. מכות חום הן תמיד חמורות באזור הטרופי. אם בנוסף לכך צוללנים נמצאים זמן רב בסירה לבושים בחליפת צלילה וסובלים מהתחממות יתר בצורה כלשהי, זאת בעיה קשה באמת. זכרו זאת, ודעו שקל מאוד למנוע פגיעה כזאת אם שותים הרבה מים ונשארים בצל זמן  רב ככל האפשר.

באתרי נופש רבים יש רופא או אחות, ורובן נמצאים לא הרחק מתאי לחץ. במאלה יש בית חולים יעיל ודי חדיש, אבל זכרו שהפינוי אליו נמשך זמן רב.

עוד בנושא: חיסונים ותרופות לנוסעים לאיים המלדיביים

תחבורה מלדיביים:

קראו מאמר מפורט על דרכי הגעה לאי בטיסות 

בהפלגה:

אין קווי אוניות נוסעים סדירים למלדיבים. אפילו יאכטות מתרחקות בדרך כלל מהאיים, כי השיט מסביב לשוניות מסוכן ואישורי השיט עולים ביוקר. הגעה לאיים המלדיבים בשיט איננה ריאלית.

תחבורה באיים

במלדיביים אפשר לנוע בשלושה אמצעי תחבורה: סירות, מטוסי ים או "מוניות אוויר" (air taxis) ויאכטות פרטיות. הסירה היא המקבילה המקומית למכונית, ואלו היאכטות והמטוסים משמשים בעיקר את התיירים.

מוניות אוויר

מוניות אוויר וכלי שיט בדרך כלל אינם פועלים בלילות. לכן, אם נחתתם אחרי רדת החשכה ואתם בדרככם לאתר נופש רחוק, ייתכן שתיאלצו ללון במאלה או במלון של נמל התעופה בהולהולה (Hulhule).

תחבורה פרטית אמנם יקרה, אבל בכפוף לתקציב וללוח הזמנים שלכם, ייתכן שעדיף להשתמש בה כדי להגיע למלון במקום להיתקע כל הלילה במאלה. היא עולה בין 500 ל 800 דולר אמריקאי.  אם אתם בדרך חזרה, ייתכן שיעבור הרבה זמן בין הגעת ההסעה שלכם למועד המראתכם. כדאי לבדוק במלון או אצל סוכן הנסיעות שלכם.

נוסעים חסכניים ועצמאיים יותר יכולים להשתמש גם במעבורות ציבוריות או באוניות משא.

נסיעה עצמאית לאיים המיושבים מחוץ למאלה מחייבת אישור נסיעה בין האטולים (Inter Atoll Traveling Permit (IATP). כדי לקבל אותו יש צורך לשלם 10 רופי מלדיבי (MVR), תצלום של הדרכון, והפרט הבעייתי ביותר – אם מדובר באי שאיננו פתוח לתיירים, ייתכן ותידרשו להציג הזמנה מתושב האי שבו תרצו לבקר. אין צורך באישורים לסיורים בין האיים שמארגנים בעלי המלונות וכלי השיט.

בטיסה:

אין אתר נופש במלדיביים שמרוחק יותר מ- 90 דקות טיסה ממאלה. מבקרים באתרי הנופש המרוחקים יותר טסים במוניות אוויר. יש 2 חברות עיקריות של מוניות אוויר: מלדיביאן איר טקסי (Maldivian Air Taxi ) או MAT, המפעילה מטוסים בצבע אדום ולבן, וטראנס מלדיביאן אירוייז (Trans Maldivian Airways ), או TMA, המפעילה מטוסים בצבע כחול וצהוב. שתיהן מציעות שירות דומה, של מטוסים מדגם DHC-6 טווין אוטר (DHC-6 Twin Otter), המטיסים כ 15 נוסעים. ב 2013  התאחדו שתי החברות לחברה בשם טרנס מלדיביאן אירוייז (Trans Maldivian Airways).

חברת איילנד אוויאיישן (Island Aviation) מקיימת טיסות סדירות בין האיים, שיוצאות ממאלה לגאן, האנימאדו (Hanimaadhoo), וקאדו (Kaddhoo). יש צורך באישורי נסיעה כדי לטוס בה.

בשייט:

יש שלוש צורות של תחבורה ימית בין האיים המלדיביים:

  • מעבורות ציבוריות זולות השטות לעתים רחוקות, לרוב 3 עד 6 פעמים בשבוע, לריכוזי האוכלוסיה. לפרטים, היכנסו לאתר של חברת התחבורה המלדיבית (MTCC)
  • מעבורות חצי-ציבוריות ופרטיות או, סירות מנוע סדירות המשלימות את התחבורה הציבורית לריכוזי האוכלוסייה, הסעות מנמל התעופה ומדי פעם סיורי יום ל "איי הפיקניק". לפרטים, הניכנסו לאתר של חברת אטול טרנספר (Atoll Transfer ) הנמצאת במאלה, וחברת אייקום טורס (Icom Tours) הנמצאת במאפושי (Maafushi). קשה להשיג מידע על מפעילי מעבורות פרטיים, כיוון שמדובר בספקים מקומיים שתולים את לוח הנסיעות שלהם לציבור המקומי בתחנות הנסיעה ואין להם צורך לפרסם מידע באינטרנט.
  • סירות מנוע המשמשות כמוניות, ומגיעות לכל מקום ובכל זמן, במחיר גבוה (המחיר לאדם יורד ככל שיש יותר נוסעים). הן מהירות בהרבה מהמעבורות הציבוריות ויוצאות ברגע שתבקשו. זאת הדרך הנוחה והמהירה ביותר להגיע לכל איי הנופש.

סירות המונית מסיעות בדרך כלל מהאיים ואיי הנופש ואליהם. יש להם מגוון צורות וגדלים, בהתאם לרמת אתרי הנופש שלהם הן מספקות שירות. כך למשל, במלון יוקרה כמו "ארבע העונות" יש  סירת מנוע מקורה עם מזנון ומשקאות, ואלו אתרי נופש ברמה נמוכה יותר מציעים סירות פתוחות הנקראות דוני (dhoni). מעבורות ציבוריות אינן פועלות בימי שישי.  לוחות הזמנים נמצאים באתר של MTCC. מועדי היציאה וזמני ההפלגה של סירות המוניות אינם קבועים, ומקשים לנוע מאי לאי, אבל המשימה אפשרית.

קשה יותר לשוט בין האטולים במעבורות ציבורית, כי אלה כמעט ואינן שטות בין האטולים. קשה גם לקבל מידע מדויק עליהן, אפילו מהמקומיים. בדרך כלל, כדי להגיע למקום שנמצא מחוץ לריכוזי האוכלוסיה תצטרכו לעלות לסירת מונית ולשלם מחירים יקרים מאוד.

אם אתם מתכננים לשוט בין האיים כל החופשה, כדאי שתחפשו תחילה באיים עם בתי הארחה ותתקשרו לבתי ההארחה כדי לברר כיצד להגיע אליהם, בעלי בתי הארחה יודעים על כל האפשרויות להגיע אליהם. אחר כך תוכלו לבדוק כיצד לדלג בין 2 או 3 איים במעבורת ציבורית. האיים המבוקשים ביותר הם באטול מאלה הדרומי, ומרכז התיירות העיקרי הוא האי מאפושי (Maafushi).

אם אתם מגיעים לאתרי נופש באופן עצמאי ייתכן שתצליחו לארגן לעצמכם הסעה מאפושי או ממקום אחר וכך תחסכו הוצאות נסיעה יקרות מנמל התעופה. למשל, הסעה ממאפושי לאטול מאלה הדרומי עולה בין 25 ל 30 דולר לאדם לכל כיוון.

מה לעשות באיים המלדיביים

צלילה עם חליפה ועם שנורקל    

חוץ  מהרגעים הרומנטים של חופשת ירח הדבש,  העיסוק העיקרי במלדיביים הוא צלילה עם מכלים. כל האטולים הם שוניות אלמוגים המרוחקות מאות קילומטרים מכל יבשה גדולה. לכן המים צלולים להפליא ושופעים חיים תת מימיים. במלדיביים אפשר למצוא תריסניות, (Manta rays) , כרישים, אפילו כמה אוניות טרופות, וכל מה שצוללנים חולמים עליו.

אמנם אפשר למצוא אתרי צלילה מצוינים, גם ברמה עולמית, ממש בקרבת עיר הבירה מאלה, אבל המים צלולים יותר והסיכוי להיתקל ביצורי מים ודגים גדולים גבוה יותר ככל שמתקרבים לאטולים המרוחקים יותר. צוללים רבים מעדיפים לצאת לחופשות צלילה בסירות נופש, וכך לשלם מחיר נמוך בהרבה מאשר באתרי נופש יקרים.

הזרמים משתנים מאוד ממקום למקום-בדרך כלל, הם חלשים בתוך האטולים, אבל יש גם זרמים חזקים בצד הים הפתוח. המים חמימים רוב ימות השנה, וחליפת צלילה דקה או לייקרה מספיקה בהחלט. אפשר לצלול כל ימות השנה,  אבל הגשמים, הרוחות והגלים חזקים ביותר בעונת המונסון הדרום מערבי, בין יוני לאוגוסט. העונה הטובה ביותר לצלילה עם חליפה היא מינואר עד אפריל, כשהים שקט, השמש זורחת והראות מתחת למים מגיעה עד 30 מטרים.

במקרה של תאונת צלילה, תאי לחץ נמצאים בבאנדוס (Bandos )  שבאטול קאפו, 15 ק"מ ממאלה, בקורדו (Kuredu) שבאטול לאוויאני, ובקוראמאתי (Kuramathi) שאטול אליפו.

החיסרון היחיד של צלילה באים המלדיביים הוא שהיא יקרה מאוד, יחסית למחירים של אסיה. המחירים משתנים מאוד בין אתר לאתר. אתרי צלילה ייחודיים מציעים מחירים זולים יותר, אבל המחיר הממוצע הוא 50 דולר ארה"ב לסירה בלי ציוד, וכמעט 75 דולר לסירה עם ציוד. היזהרו מתשלומים מיותרים: עלולים לגבות מכם תשלום נוסף על השימוש בסירה, צלילה עם מדריך, מכלים גדולים יותר ועוד. היתרון הוא שרמת הבטיחות בדרך כלל גבוהה ביותר, הציוד מתוחזק היטב והנהלים בדרך כלל נשמרים בקפידה (צלילות מבחן, הקפדה על עומק מרבי, שימוש  במחשב, ועוד). מי שאינם יודעים לצלול, יכולים לרכב על אופנועים תת-מימיים במאלה.

צלילה

הצלילה במלדיביים

גלישה במלדיביים

המלדיביים הם יעד מבוקש יותר ויותר בקרב גולשים. בזכות המים בצבע טורקיז והגלים המושלמים הם האתר המושלם למי שמחפשים חוויית גלישה מושלמת ללא צפיפות.

העונה הטובה ביותר לגלוש במלדיביים היא בין מארס לאוקטובר. הגלים הגבוהים ביותר הם ביוני, יולי ואוגוסט. גן העדן של המלדיביים חשוף בדיוק לאותם נחשולים כמו אינדונזיה, אלא שהוא בקווי רוחב גבוהים יותר ולכן החוף הדרום מזרחי מאפשר גלישה כיפית וקשוחה פחות.

תחרויות הגלישה העולמיות "אוניל דיפ בלו"  (O’Neil Deep Blue Contests)שהתקיימו לאחרונה במלדיביים העלו את המדינה על מפת הגלישה העולמית. אומנם רוב גלי הגלישה המוכרים הם באטול מאלה, אבל אין ספק שאפשר לגלות עוד באטולים אחרים.

האטולים המרכזיים הדרומיים לאמו (Laamu)  והובאדו (Huvadhoo) חשופים יותר לנחשולים המגיעים מאנטרקטיקה, כשהמקום הראשון שהם פוגעים בו הוא השוליים הדרומיים והמערביים של האטולים. רוב המידע הידוע לגולשים עוסק במאלה ובאתרי הנופש שסביבה. למרבה הצער, אלה התמלאו יותר מדי בשנים האחרונות בסירות ספארי ובגולשים תוקפניים שכולם מתחרים על אותם גלים. האטולים הדרומיים עדיין שקטים למדיי ומציעים גלי גלישה ברמה עולמית…אפשר למצוא שם כמה פינות נסתרות.

יש חברות מתמחות המציעות חבילות בהתאמה אישית של כמה ימי שיט בסירה, כך שהגולשים יכולים לעבור בקלות ממקום למקום ולגלוש זמן רב ככל האפשר.

בשנת 2010 השתנה החוק במלדיביים ולתיירים כבר מותר לנפוש במלונות בוטיק באיים, הרחק מאתרי הנופש ומסירות הספרי. המלונות האלה גובים מחירים סבירים מגולשים שמתכוונים להישאר ביבשה ולהכיר את המלדיביים האמיתיים.

שופינג במלדיביים

המטבע המקומי נקרא רופי מלדיבי (Maldivian rufiyaa), המתחלק ל 100 לארי (laari) . הוא מסומן בדרך כלל ב Rf, לפני הסכום או אחריו, אולם לעיתים מסמנים אותו כ MVR.

על פי החוק, אתרי הנופש חייבים לציין מחירים בדולר ארה"ב (USD) ולגבות את התשלום במטבע קשה או בכרטיס אשראי. לכן אין שום צורך להמיר כסף אם אתם מתכוונים לבלות את כל החופשה באתר נופש. ברוב המלונות יש חנויות אבל הן מוכרות רק ציוד צלילה וציוד חיוני לנופשים – קרם שיזוף, סרונגים (לונגים), מצלמות חד פעמיות וכדו'. יש סיורים שייקחו אתכם מאתר הנופש לאיים המיושבים, שבהם אפשר לקנות עבודות יד, אבל הן בדרך מיובאות ומחיריהן גבוהים להחריד. המלדיביים עדיין לא מהווים זירת שופינג עולמית.

אם אתם נוסעים למאלה או לאחד האיים המיושבים, כדאי להמיר דולרים לכמה רופיות. המטבעות יפים במיוחד ויכולות להיות מזכרת מעניינת, אבל בערכים הנמוכים כמעט ואינם משתמשים ואינם בנמצא. שער החליפין הרשמי לדולר ארה"ב משתנה, אבל בפועל הוא בד"כ 15 רופי לדולר. הדולרים מתקבלים כמעט בכל מקום, אבל שער החליפין בחנויות הוא 15 ל 1 או אפילו 10 ל 1. אפשר לקבל רשימה של שערי מט"ח נבחרים במרכז ההמרה של נמל התעופה אחרי שנוחתים.

כדי להשיג כרטיס SIM מקומי, צריך ללכת לסניף של דיראגו (Dhiraagu), חברת התקשורת העיקרית במדינה, ממש משמאל לאולם הטיסות הנכנסות בנמל התעופה, ביציאה מהנמל. בנקודות וי פי רבות במדינה צריך מספר סלולרי מקומי כדי לקנות  זמן שיחות. לפעמים אפשר להתחבר ממקומות עגינה של סירות נופש בלילה.

עלויות באיים המלדיביים

המלדיביים יקרים למי שמחפש חופשה נוחה עם שירות טוב. אתרי הנופש הם ספקי השירות הבלעדיים לאורחיהם, מה שמשפיע על המחירים ומעלה אותם: באתר נופש ברמה בינונית, 1000 דולר לשבוע לזוג הם הוצאה נמוכה יחסית על ארוחות, משקאות וסיורים, וזאת בנוסף לעלות הטיסות והמגורים. כמעט כל מחיר, אפילו של חדרי המלון, אם אתם מזמינים אותם במדינה, מקבל "תוספת שירות" שרירותית של 10 אחוזים, ונוסף על כך נדרש תשר. על פי החוק, דמי השירות מתחלקים בין העובדים בסוף החודש, ולכן יש  עובדים הסוחטים עמלת תיווך.

עם זאת, לנופשים שיש להם פנאי, חופשה במלדיביים יכולה להיות זולה ואולי גם  לתת תמורה ראויה לכסף. המחירים  הם בערך כמו בקריביים, לא כולל קובה, אבל, למי שמחפשים הרפתקה בחופשה, התמורה עלובה מאוד בהשוואה לארצות אחרות בדרום מזרח אסיה ובדרומה. למי שרוצים  בעיקר לטעום מההווי והאווירה במקום, הרחק מהמוני התיירים, המחירים הם בערך כמו בישראל.

בכמה מהאיים המיושבים יש בתי הארחה, שבהם המחיר לחדר הוא  בדרך כלל בין 50 עד 100 דולר ארה"ב, אבל יש לצפות לתוספת "דמי שירות" של 10 אחוזים, מס קנייה של 6 אחוזים, ואולי נוסף לכל גם תוספת של 3.5 אחוזים אם אתם משלמים באשראי. וכך, מחיר של 75 דולר  צומח כמעט ל 100 דולר.

באיים רחוקים יותר אפשר לשכור חדר בזול יותר. האוכל לא יקר, (והדגים בקארי הם מעדן), אבל חדגוני והכל מיובא – זאת אומרת שכמעט הכל יקר. במעבורת ציבורית אפשר להגיע מאי לאי באותו אטול בכמה דולרים – אבל ליעדים רחוקים יותר יש בדרך כלל רק הפלגה אחת או שתיים ביום, ובימי שישי אין מעבורת. אם תרצו לשוט לאטולים רחוקים, תוכל  לנסות לסגור עיסקה עם בעלי סירות משא, שגובים בדרך כלל 15 עד 40 דולר לאיש, בהתאם ליעד. הן לא יוצאות בשעות קבועות, אלא ברגע שהספינה מלאה. יש לצפות שתהייה הפלגה אחת ביום עד שלושה ימים לכל אטול.

חשוב לזכור שאם שוהים באיים המיושבים ולא באיים התיירותיים יש להקפיד לכבד את חוקי האסלאם – לא לשתות אלכוהול, להתלבש בצניעות, ולהתנהג באיפוק. מצד שני, המקומיים חביבים מאוד, ובמצב הרוח המתאים, צפויה לכם תמורה גדולה בהרבה וחוויה מעמיקה יותר מאשר באתר נופש.

על אלכוהול בוודאי שלא תבזבזו הרבה כסף. למען האמת, הוא לא יעלה לכם כלום פשוט כי אסור לקנות אותו מחוץ לאיי התיירות שההגעה אליהם עולה הון, בהסעה פרטית. החור העיקרי בתקציב ייווצר מעשיית כל מה שאיננו ישיבה על החוף או משחייה בקרבת החוף, כגון הגעה לשוניות יפות יותר, איים ריקים מאדם או כל יעד המצריך סירה פרטית יקרה (סירה עולה בין 150 ל 200 דולר). מכיוון שאין די תיירים אחרים שנוסעים לאותו יעד, או מכיוון שאיש לא מארגן זאת, אין בד"כ הפלגות סדירות של קבוצות גדולות, שמאפשרות להתחלק בעלויות, כמו  למשל בתאילנד.

אוכל באיים המלדיביים

כל אתרי הנופש באיים המלדיביים כוללים את כל צרכי האורחים, ולכן יש בכל אתר לפחות מסעדה אחת המספקת לרוב את המטבח שדורשים האורחים – אירופאי עכשווי או אסיאתי בסגנון המוכר של המזרח הרחוק. ארוחת הבוקר כמעט תמיד כלולה במחיר, וברוב האתרים יש אפשרות לבחור בין חצי פנסיון, כלומר עם מזנון ארוחת ערב, לפנסיון מלא, כלומר עם מזנון ארוחת צהריים וערב. כך אפשר לשלם פחות מאשר על ארוחה מוזמנת, אבל המבחר לרוב מצומצם מאוד, והמשקאות – לפעמים אפילו המים, בדרך כלל לא כלולים במחיר. למי שרוצה לשתות הרבה, כדאי לבחור ב"הכל כלול", אבל אפילו במקרה כזה רק משקה הבית כלול, בדרך  כלל.

במאלה יש שפע של מסעדות, הן לתיירים והן  לבעלי ההון המלדיביים ההולכים ומתרבים. מחוץ למאלה רבתי המבחר מצומצם, ובאיים דלי האוכלוסייה יש לכל היותר בית קפה אחד, שנקרא הותא (hotaa), המציע אוכל מלדיבי מקומי במחירים שיורדים עד 20 רופי מלדיבי לארוחה מלאה.

המטבח המלדיבי

ארוחה מלדיבית טיפוסית מורכבת ממאפה שנקרא מאסרושי (masroshi), קארי דגים הנקרא מאס ריהא (mas riha), דג על גריל,  פאפאדו (papadhu) – ואפל חריף ופריך, אורז ותה שחור מתוק.

רוב המטבח המלדיבי מבוסס על "מאס" (mas)-דגים, בעיקר על "קאנדו מאס" (kandu mas) – טונה. הוא מושפע מאוד מהמטבחים המסורתיים של סרילנקה ודרום הודו, בעיקר של מדינת קראלה (Kerala). רבות מהמנות  חריפות, חמות ועם תוספת קוקוס לטעם, אבל כוללות מעט מאוד ירקות.

הארוחה המסורתית כוללת אורז, מרק דגים צח שנקרא גארודיא (garudhiya), ותוספות של חושחש, רוטב צ'ילי ובצל. גם  מאכלים ברוטב קארי, הנקרא "ריהא" (riha) נפוצים מאוד. האורז מוגש תכופות בתוספת "רושי", מצות הדומות ל"רוטי" (roti) ההודי, ו"פאפאדו" (papadhu), הגרסה המלדיבית ל"פופודם"  (poppadum), המאפה ההודי הפריך.

מאכלים נפוצים אחרים הם:

  • מאס הוני (mas huni), חתיכות דג מעושן עם אגוזי קוקוס מגוררים ובצל-ארוחת הבוקר המלדיבית הנפוצה ביותר.
  • פיהונו מאס (fihunu mas)-דג צלוי ברוטב צ'ילי
  • באמבוקיילו היטי (bambukeylu hiti)-פרי עץ הלחם בקארי.
  • הדהיקה (hedhikaa)-חטיפים שכמעט תמיד עשויים מדגים ומטוגנים בשמן עמוק, המוגשים בכל מסעדה מלדיבית.
  • באג'יה (bajiya)-מאפה ממולא בדגים, אגוזי קוקוס ובצל.
  • גולהא (gulha)-כדורי מאפה ממולאים בדג מעושן.
  • קימיה (keemia)-כדורי דגים בטיגון עמוק.
  • קולהי בורקיבה (kulhi borkibaa)-עוגת דגים חריפה.
  • מאסרושי (masroshi)- מאס הוני עטוף ב"רושי" ואפוי.
  • תלולי מאס (theluli mas)-דגים מטוגנים עם צ'ילי ושום.

אלכוהול באיים המלדיביים

על פי החוק במלדיביים, כל מי שבן 18 ומעלה ואיננו מוסלמי רשאי לקנות ולשתות אלכוהול. אולם מכיוון שהמדינה מוסלמית, האלכוהול אסור בפועל למקומיים.

כמעט בכל אתר נופש וסירת נופש מוכרים אלכוהול כחוק, לרוב במחירים מופקעים. ההיתר לזרים לקנות אלכוהול לצריכה עצמית בוטל. מחוץ לאתרי הנופש, המקום היחיד במאלה שבו מותר לשתות אלכוהול הוא מלון הולהולה איילנד (Hulhule Island ), הידוע בכינויו HIH   או "מלון נמל התעופה" (airport hotel).

המקומיים בדרך כלל מתנזרים מאלכוהול, אבל הצעירים יותר קצת פחות. מכל מקום, הם אינם אוהבים שמצלמים או מסריטים אותם בשעת השתייה.

יש לשאול את הנהלת אתר הנופש שלכם אם מי הברז ראויים לשתייה. מים בבקבוקים נמכרים במחירים מופרזים, בדרך כלל ב-5 דולר ארה"ב לבקבוק.

אפשרויות לינה במלדיביים

במלדיביים יש שלושה סוגי מגורים עיקריים:

  1. באתרי הנופש: הסוג הנפוץ ביותר. בשנת 2015, היו בהם (ביחד) יותר מ 30 אלף מיטות. יש אתרי נופש במגוון גדלים וצורות, וכמעט כולם מותאמים לקבוצות מאורגנות. אולם רואים יותר מטיילים עצמאיים, בעיקר כאלה המנסים לשלב בין לינה בבית הארחה וכמה ימים באתר נופש. לעתים קרובות הם מזמינים מקום דרך סוכן באינטרנט.
  2. המלון בשדה התעופה במאלה: הוא מתאים לתושבי האיים המבקרים בעיר הבירה לכמה ימים או שבועות, לאנשי עסקים העובדים במאלה, ולתיירים מחו"ל הלנים במאלה בגלל קרבתה ונמל התעופה.
  3. בתי הארחה: המגזר הצומח במהירות הרבה ביותר כיום, באיים המיושבים, אבל עדיין מציע פחות מ 2000 מיטות. זאת האפשרות הזולה ביותר לתיירים עצמאיים המסיירים באטולים. מגוון בתי ההארחה נע בין בתים פשוטים של 2 עד 3 חדרים, למלונות של ממש הנמצאים ליד "חוף הביקיני" של אחד האיים המיושבים. מכיוון שבאיים רבים אין אפשרות לאכול בחוץ, בתי הארחה רבים מציעים חצי פנסיון או פנסיון מלא.

המגזר התיירותי במלדיביים כבר וותיק ומבוסס, ותורם למדינה יותר מ 25% מהתמ"ג שלה. כתוצאה מכך נוצר מערך מסועף של סוכנויות נסיעות, חברות שיווק תיירות, ומבצעי הרגע האחרון. כל אלה יודעים לסחוט כמה שיותר רווחים מכל אתר נופש. בנוסף לכך, קיימים מאות אתרי אינטרנט וחברות  להזמנת חופשה באתרי נופש. התייר העצמאי הרוצה להזמין לעצמו חופשה מתבלבל מרוב אפשרויות, ומתקשה מאוד לתכנן חופשה עצמאית. לכל אתר נופש יש אתר ברשת; כל אתר מקבל עשרות אלפי ביקורות; אתרי ההזמנות מציעים מאות הנחות ומבצעים שונים בהתאם לסוג החדר ותכנית הארוחות המבוקשת. לכן, תכנון עצמאי של חופשה באתר נופש באיים המלדיביים עלולה להפוך די מהר לחיפוש מפרך באינטרנט.

שימו לב לאפליה החוגגת בתמחור אתרי הנופש באיים המלדיביים: לחדר מסוים באתר נופש מסוים ביום מסוים יהיו מחירים שונים לאזרחי מדינות שונות, למי שמזמינים ישירות או דרך סוכן, ולמזמינים דרך  סוכנים שונים. אולם אתרי ההזמנות הגדולים מציעים בדרך כלל את אותו מחיר, אם מחשיבים את דמי השירות ותוספת המס. אם אתם מתכננים לשהות רק באתר נופש, ללא ביקור עצמאי באיים, ייתכן שכדאי לכם להזמין חבילת נופש תקנית מסוכנות נסיעות בישראל, וגם להשוות מחירים בין סוכנויות שונות. אם אתם רוצים להזמין לינה באתר נופש עצמאית, כדאי לטלפן לסוכן נסיעות במאלה, כשכבר יש לכם מושג איזה נופש אתם מחפשים, לשמוע הצעות, ואז להשוות למחירים באינטרנט. כל המחירים מצוינים בדולר ארה"ב.

כיצד לקבל את המחיר המשתלם ביותר באתר נופש:

  1. השוו מחירים בין כמה סוכנויות במאלה, וגם בין אתרי הזמנות באינטרנט ובאתרים של אתרי נופש. יש סוכנויות המקבלות מחירים מיוחדים מאתרי נופש מסוימים, לפעמים בהנחה של 30 אחוזים או יותר לעומת המחיר באינטרנט.
  2. נסו לארגן לעצמכם הסעה. זה מועיל במיוחד באתרים באטול הדרומי והצפוני של מאלה. עלו על מעבורת ציבורית או על סירת מנוע, בקבוצה, למאפושי (maafushi), ואחר כך קנו כרטיס בחברת הסעות (למשל אייקום) לאי נופש סמוך. זה יהיה זול בהרבה משיט בסירת מנוע ישר מנמל התעופה.
  3. הזמינו לינה וארוחת בוקר או חצי פנסיון. ארוחות הערב עלולות להיות יקרות להחריד, 80 דולר ארה"ב לאיש, לארוחה של שתי מנות בלבד, ללא משקאות. בארוחות הבוקר מציעים בדרך כלל מזנון חופשי ענקי, ולכן יש פחות צורך בארוחת ערב או בפנסיון מלא.
  4.  בררו היטב אם המחיר באינטרנט כולל מסים, דמי שירות, עמלת תשלום באשראי, והסעה מנמל התעופה. במקרים רבים המחיר אינו כולל את כל התוספות האלה, המגדילות את ההוצאה ב 23 אחוזים ומעלה.
  5. הביאו בחשבון את מחירי הפעילויות באתר הנופש שבחרתם. ככל שהאתר יקר יותר, גם הפעילויות בו יקרות יותר. אם מתחשק לכם לא רק לתפוס שלווה על החוף, מחיר הפעילויות עלול להיות רציני: סיור צלילה עם שנורקל למשך 3 שעות עולה 80 דולר לאדם; שיט בשקיעה עולה 110 דולר לאדם; סיור של 3 שעות לאי בסביבה עולה 160 דולר לאדם, וכו'.

חופשה במלדיביים

  נופש באיים המלדיביים:

המדריך הזה מתייחס לחדרים כפולים תקניים בשלוש רמות מחיר:

  • נמוכה, בפחות מ 100 דולר ארה"ב
  • בינונית, בין 100 ל-300 דולר ארה"ב
  • גבוהה, מעל 300 דולר ארה"ב .

רוב אתרי הנופש, נמצאים כל אחד באי משלו – מהזעירים ביותר, ששטחם 250 על 250 מטר, ועד לענקיים ביותר, ששטחם 1500 על 1500 מטר.  כלומר שטח החוף לכל תייר הוא מהגבוהים בעולם, והסיכוי שתתקשה למצוא לעצמך פיסת חוף שקטה קלוש. בחופים רבים אסור ללכת בנעליים, וכשהחול בחוף רך ונקי כל כך קל מאוד לציית להוראה הזאת.

ישנם אתרי נופש במגוון סגנונות ותחומי ענין, ורוב האנשים מוצאים אתר לטעמם. בגדול, אפשר לחלק את אתרי הנופש לשלוש קבוצות עיקריות:

  • אתרי צלילה, המיועדים בעיקר לצוללים. מטרתם המוצהרת היא לשרת את מי שמתכוונים לשהות רוב הזמן מתחת למים, ולכן המתקנים ביבשה מעטים. אולם בדרך כלל, שונית הבית של האתר נהדרת. בדרך כלל הם נמצאים באזורים המרוחקים ביותר במדינה.
  • אתרי חופשה, המיועדים בעיקר למשפחות וזוגות ומציעים את כל השירותים האפשריים, כגון שפע של מסעדות, מעונות יום לילדים, וכו'. אבל אין בהם מותרות מיוחדים ורמת הפרטיות נמוכה. רובם נמצאים באטול קאפו ( kaafu), עם גישה נוחה למאלה.
  • אתרים יוקרתיים, המיועדים בעיקר לשוחרי רומנטיקה ושירות איכותי בנוף מושלם. זה המקום למי שמחפשים חופשה הכוללת לא רק טבע ונוף אלא גם רהיטי מעצבים, ארוחות גורמה ומסכי פלסמה בווילה על המים שניתן להגיע אליה רק בסירת משוטים – ומוכנים לשלם במיטב כספם על התענוג

כמה דוגמאות:

  • אנאנטרה קיהאווה מאלדיווס (Anantara Kihavah Maldives). האתר נמצא ליד מפרץ האניפארו (Hanifaru Bay)  באי קיהאווה הוראוואלהי  (Kihavah Huravalhi), באטול בא (Baa Atoll  ), במרחק 30 דקות טיסה במטוס ים מנמל התעופה הבינלאומי של מאלה. באתר יש 79 ווילות מרווחות עם בריכות פרטיות, ששטחן בין 260 מ"ר ל-2760 מ"ר. המחיר ללילה: 1054 דולר ארה"ב.

  • אנאנטרה דהיגו מאלדיווס (Anantara Dhigu Maldives). האתר נמצא באי דהיגופינולהו, בהטול מאלה הדרומי. הוא כולל חוף מרהיב שבו ניתן לעסוק בסוגים רבים של ספורט מים, ומציע לאורחיו גם מגרש טניס, חדר כושר ובריכת אינסוף. המחיר: 516 דולר ארה"ב.
  • אנאנטרה נאלאדהו מאלדיווס (Anantara Naladhu, Maldives ). האתר נמצא באי ווליגאנדו הורא (Anantara Naladhu, Maldives), באטול מאלה הדרומי. הוא מציע ווילות ובתים מרווחים, ובכולם בריכה פרטיות ותצפית מדהימה על האוקיינוס ההודי. המחיר: 999 דולר ארה"ב.
  • פר אקואום ניאמה מאלדיווס (PER AQUUM Niyama Maldives).  האתר נמצא באי ניאמה, באטול דהאלו. הוא מציע חולות לבנים, המיקום המושלם למבלים בירח דבש, לזוגות תוססים ולמשפחות עם סגנון. האתר מציע שפע של פעילויות תת מימיות וגם טיפולי ספא מרגיעים לכולם. המחיר: 570 דולר ארה"ב.
  • פר אקואום הוואפן פושי מאלדיוובס (PER AQUUM Huvafen fushi Maldives). זהו המפלט האינטימי המושלם לזוגות, ויש בו המון פעילויות מהנות כגון בריכות ציפה ימיות, טיולים ביאכטות, טיולים במטוסי ים, ורבות אחרות. המחיר: 715 דולר ארה"ב.

  • אתרי בונגלו על המים באי תולהאגירי (Thulhagiri) באטול קאפו (Kaafu)

בונגלו על עמודים שבנוי ממש מעל למי הלגונה הוא בית מושלם במלדיביים. אבל, למרות שהוא נראה מקסים, יש לו כמה חסרונות:

הבונגלואים בדרך כלל בנויים בצפיפות, ולעתים קרובות יש להם קיר משותף, כלומר אין הרבה פרטיות; המים עלולים להיות רדודים מדי לשחייה או לצלילה עם שנורקל, בעיקר בשעת השפל; מתקני הנופש עלולים להיות רחוקים מאוד מהבונגלו; רחש הגלים נשמע רומנטי מאוד כשהים שקט, אבל בשעת סופה כמעט ואי אפשר לישון.

התנאים האלה משתנים מאתר לאתר, לכן יש לבדוק היטב. אתר בונגלו טוב בהחלט שווה ביקור אחד לפחות, אבל רבים מהתיירים הקבועים במלדיביים מעדיפים בונגלו עם חוף פרטי.

כשאתם בוחרים אתר נופש, הביאו בחשבון את זמן הנסיעה מנמל התעופה ואת עלותה. בדרך כלל, ההגעה לאתרי נופש רחוקים יותר ממאלה מצריכה טיסה יקרה במטוס ים, וייתכן שגם חניית ביניים ולינה בנמל התעופה. היתרון הוא שככל שמתרחקים ממאלה האיים שקטים יותר ותנאי הצלילה טובים יותר.

אתרים רבים, בעיקר באתרי הצלילה הקטנים, משרתים בעיקר אזרחים של מדינה מסוימת. כך נוצרו אתרים "איטלקיים", "גרמניים", "הולנדיים" וכו'.  כמעט כל האתרים מקבלים את אזרחי כל המדינות ומחזיקים כמה עובדים הדוברים אנגלית, אבל מי שלא מדבר את השפה השלטת במקום עלול שלא להשתלב בערבי בידור הכוללים שירים בשפת האורחים ולסבול מבעיות תקשורת מסוימות, למשל בצלילה.

בתי מלון באיים המלדיביים

בתי הארחה:

נכון לעכשיו, יש בתי הארחה רבים באיים המיושבים. האי מאפושי (Maafushi) אהוב על תיירים המחפשים מגורים זולים כאלה. סף המחירים התחתון הוא 25 עד 35 אירו. רוב התיירים באתרים האלה הם חובבי צלילה במים עמוקים או מחפשי הרפתקאות.

להלן כמה דוגמאות:

  • איקווייטור ווילאג' (Equator Village) באטול אדו (Addu Atoll ). זהו בסיס לשעבר של חיל האוויר הבריטי שהוסב למלון של 78 חדרים. המחיר, 100 עד 150 דולר ארה"ב, כולל הכל, גם אלכוהול מהסוגים הרגילים.

  • אתר ייחודי נוסף הוא קיהודו גסטהאוס (Keyodhoo Guest House). הבית משקיף על מרכז נופש שבנה אוסטרלי אחרי הצונאמי. המחיר הוא 20 דולר ארה"ב לאיש ללילה.
  • אכסניות או מקומות לינה וארוחת בוקר נמצאים גם באטול וואו (Vaavu Atoll), אטול דהאלו (Dhaalu Atoll), אטול קאפו (Kaafu Atoll) ובאטול מאלה הדרומי והצפוני. רק במעטים מהם יש בריכת שחייה. חובה לברר אם מותר ללכת בביקיני בחוף המקומי. אמנם החוף נמצא במרחק הליכה קצרה מהאכסניה, בדרך כלל, אבל הקפידו על לבוש הולם כמקובל במלדיביים.

מגורים בכפרים

למטיילים עצמאיים ולמי שרוצים להכיר את התרבות המקומית כדאי לחשוב על שכירת חדר בכפרים. לשם כך צריך לעבור בכל הכפר  ולברר מי משכיר, אם אתם בעלי כישורי תקשורת טובים במיוחד, או לנסות ליצור קשר במאלה עם מישהו שיש לו חברים או קרובים באי רחוק. המחירים נמוכים ביותר, עד  15 אירו ללילה תמורת חדר נקי ומצויד.

היסטוריה:

המלדיביים היו בעבר סולטנות בחסות האימפריה ההולנדית ואחר כך הבריטית, וכיום הם רפובליקה. בעבר שלט בה הרודן מאומון עבד אלגיום (by Maumoon Abdul Gayoom), שכלא עשרות ממתנגדי המשטר וזייף חמש פעמים את נצחונו בבחירות. ההתנגדות לשלטונו הולידה מהומות אלימות בשנים 2003 ו-2004, ובעקבות לחץ בינלאומי, נערכו בחירות חופשיות והוגנות בשנת 2008, וגיום נאלץ להודות בתבוסתו למנהיג האופוזיציה מחמד נשיד (Mohamed Nasheed ) המכונה "אני" (Anni).

בעקבות מחאות שפרצו ב-1 במאי 2011, נאלץ נשיד להתפטר ב 7 בפברואר 2012. במקומו התמנה לנשיא מחמד וחיד חסן (Mohammed Waheed Hassan), שזכה לתמיכת עבד אלגיום. היו דיווחים על אלימות ועל התעללות של כוחות הבטחון כלפי תומכיו כלפי מפגינים שתמכו בנשיד.

המלדיביים נפגעו קשות מהצונאמי שהתחולל ב 26 בדצמבר 2004: מתוך 290 אלף תושבי המדינה, למעלה משליש נפגעו ישירות, ולמעלה מ 15 אלף איש נותרו ללא קורת גג. הנזק הכספי היה בהיקף של 470 מיליון דולר, למעלה מ 62 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי.

תורמים וארגוני סיוע בינלאומיים גייסו למעלה מ 400 מיליון דולר לסיוע לקורבנות האסון, ורוב הכסף הוצא על סיוע לחסרי בית ושיקום התשתיות שנפגעו. עד 24 בדצמבר 2010, שש שנים אחרי הצונאמי, מספר המתגוררים במקלטים זמניים ירד מ 15 אלף ל 1600 בלבד.

כלכלה

התיירות היא הענף הכלכלי העיקרי במלדיבים, והיא מכניסה למעלה מ 20 אחוזים מהתמ"ג ומעלה מ 60 אחוזים מההכנסות במטבע זר. למעלה מ 90 אחוזים מהכנסות המדינה ממסים מגיעות ממסים על יבוא ועל עסקי תיירות. ב 2006 ביקרו באיים למעלה מ 600 אלף תיירים.

הענף בשני בחשיבותו הוא הדייג. בשנת 1989 החלה יזמה הממשלה רפורמות, שתחילתן הייתה בטול מכסות הייבוא ופתיחת ענפי ייצוא מסוימים למגזר הפרטי. אחר כך היא הקלה את הפיקוח על הפעילות הכלכלית כדי להגדיל את ההשקעות הזרות. החקלאות והתעשייה הם עדיין ענפים שוליים, בגלל המחסור באדמה ראויה לעיבוד ובכוח אדם מקומי, והמדינה עדיין נאלצת לייבא את רוב המזונות הבסיסיים. התעשייה כוללת בעיקר ייצור בגדים, בניית סירות ומלאכה זעירה, ומכניסה כ 18 אחוזים מהתמ"ג. השלטונות מודאגים מהשפעת בליית הקרקע והתחממות כדור הארץ על הארץ המישורית, כי 80 אחוזים משטח המדינה מצוי בגובה של מטר ומטה מעל פני הים.

לימודים:

למרות קשייה של מערכת החינוך המקומית, כגון רמה נמוכה של ידיעת אנגלית, שפת ההוראה ברוב הנושאים, אבל במדינה יש חינוך חינם לכל.

עבודה במלדיביים

לא פשוט למצוא עבודה במלדיביים. כאן אי אפשר פשוט לקום בוקר ולהתחיל לחפש עבודה. בדרך כלל, צוות העובדים באתרי הנופש הוא תערובת של מקומיים וזרים, לכן צריך לגשת לאגף כוח האדם באתר הנופש. יש מגוון משרות אבל רובן קשורות לצלילה: מדריכי צלילה, מורים לצלילה, צלמים תת מימיים, וכדו'.

בדרך כלל, אם קיבלתם עבודה באתר נופש, הוא ישיג לכם אישור עבודה ויממן לכם את הטיסה, האוכל והמגורים. למען האמת זאת האפשרות היחידה – הרי אין הרבה סיכוי למצוא בסביבה מרכול שבו אפשר לקנות פיצה לארוחת ערב.

כל העובדים הזרים חייבים לעבור סדרת בדיקות רפואיות בביה"ח על שם אינדירה גאנדי (Indira Gandhi Memorial Hospital). אלה כוללות מתן דם לצורך בדיקות רבות כולל בדיקת איידס, צילום רנטגן, ועוד. הבדיקות מהירות וקלות, אבל הצוות מתקשה מאוד להסביר מה הוא עושה.

כללי בטיחות

הפשיעה מועטה במלדיביים. המקומיים בדרך כלל הגונים, עוזרים לזולת ומסבירי פנים. בשום מקום באתרי הנופש אין סמים,  אבל מקומיים רבים משיגים סמים בקלות, ועל פי הדיווחים מחצית מהצעירים צורכים סמים. צריכת הסמים הולכת ומחריפה בקרב המקומיים, ולכן הפשיעה הקלה לצרכי השגת סמים גברה. יש לנקוט באמצעי הזהירות הרגילים, כגון להימנע מהשארת כסף ודברי ערך ללא השגחה, ולהשתמש בכספת בחדרים. שימו לב ש- 50 דולר שאתם מוציאים במסעדה או בבר הם שכר של 10 ימי עבודה של המנקים.

יחס לתיירים להט"בים                

ההומוסקסואליות היא מחוץ לחוק במלדיביים, ולהט"בים סובלים לעתים קרובות מאלימות ומאפליה, תוך העלמת עין מצד השלטונות. קיצונים עלולים "לאכוף את חוקי האסלאם", כלומר לרצוח להט"בים, למרות שעל פי חוקי המדינה העונש יכול להיות רק הצלפה בשוט, מאסר עד שנה או גירוש. בקיצור – אם אתם להט"בים, אל תסעו למלדיביים.

 

דירוג גולשים האיים המלדיביים
דירוג הגולשים 5 (2 הצבעות)
Sending